מרץ 1975. אולם אגרוף באוהיו
צ'אק וופנר לא היה אמור להישאר עומד. מולו בזירה ניצב מוחמד עלי, אלוף העולם, האיש שהפך תנועה להקנטה ואגרוף למשפט מחץ. וופנר היה מתאגרף קשוח מניו ג'רזי שכונה "המדמם מבאיון". הציפייה הייתה פשוטה: עלי ינצח, והקהל יחזור הביתה.
וופנר נשאר. סיבוב אחרי סיבוב הוא ספג, התנודד והמשיך. בסיבוב התשיעי אפילו הפיל את עלי - או לפחות דרך על רגלו בזמן המכה, תלוי את מי שואלים.1 רק 19 שניות לפני סוף הסיבוב החמישה עשר עצר השופט את הקרב.
בקהל לא ישב סילבסטר סטאלון. לפי סיפורו הוא צפה בשידור. אבל מה שראה היה הדבר שחיפש: לא אדם שמנצח, אלא אדם שמחזיק מעמד מספיק זמן כדי להשתנות בעיני עצמו.
בלילה ההוא התחיל לחשוב על מתאגרף אלמוני מפילדלפיה. בתוך זמן קצר היה לו תסריט. אחר כך התחיל הקרב האמיתי.
הפנים שלא התאימו להוליווד
סטאלון נולד בניו יורק ב-1946. בלידה נפגע עצב בפניו ממלקחיים, וחלק מצדו השמאלי נשאר משותק. הפה העקום, העין הכבדה והדיבור העמום יהפכו לימים לסימני ההיכר שלו. בתחילת הדרך הם נראו למלהקים כמו שלוש סיבות לבחור מישהו אחר.
הוא למד משחק, כתב והתרוצץ בין אודישנים. היו לו תפקידים קטנים, אבל הכסף אזל. בשלב הנמוך ביותר הוא ישן בתחנת האוטובוסים של רשות הנמלים בניו יורק. אחר כך הגיע הרגע שכאב יותר: הוא מכר את באטקוס, כלבו האהוב, תמורת 40 דולר מפני שלא היה לו כסף להאכיל אותו.3
באטקוס היה איתו עוד לפני שמישהו ידע לבטא את שמו. עכשיו סטאלון נשאר בלי כלב, בלי בית של ממש ועם מקצוע שלא מיהר לקבל אותו.
שלושה ימים
אחרי קרב עלי-וופנר חזר סטאלון הביתה והתיישב לכתוב. בתוך שלושה ימים נולד רוקי.4
וופנר נתן לו את הניצוץ: מתאגרף זניח מקבל הזדמנות אחת מול אלוף העולם. סטאלון הוסיף את פילדלפיה, את באטקוס, את תחושת הדחייה ואת פניו שלו. הוא לא כתב על אדם שמנצח. הוא כתב על אדם שרוצה להישאר עומד עד הסוף.
זה היה רעיון קטן מספיק כדי להישמע אמיתי, וגדול מספיק כדי לבנות עליו חיים חדשים.
הפגישה ששינתה את התפקיד
המפיקים רוברט צ'רטוף ואירווין וינקלר פגשו את סטאלון תחילה כשחקן לפרויקט אחר. בסוף הפגישה הוא אמר שהוא גם כותב. תסריט ראשון שהעביר להם לא התאים. אחר כך סיפר שיש לו רעיון על מתאגרף.5
הם אהבו את רוקי. גם יונייטד ארטיסטס ראתה בו סרט. הבעיה הייתה האיש שהתעקש לשחק בתפקיד הראשי.
מבחינת האולפן, תסריט טוב הוא נכס. שחקן כמעט לא מוכר, עם דיבור לא שגרתי ופנים שאינן נענות לכללי היופי של התקופה, הוא סיכון. שמות כמו ראיין אוניל, ברט ריינולדס וג'יימס קאן עלו כאפשרויות.6
הוצע לסטאלון למכור. הוא סירב. הסכום עלה. גם הוא המשיך לסרב.
כמה כסף אפשר לדחות כשאין כסף
ההצעה הראשונה הייתה עשרות אלפי דולרים. סטאלון אמר לא. האולפן העלה את הסכום, והוא סירב שוב. ההצעה טיפסה עד כרבע מיליון דולר, ובסיפור הרווח אף ל-300 אלף.7
זה היה הון לאדם שבקושי אכל. בכסף הזה יכול היה לשלם חובות, לשכור דירה ולקנות בחזרה את באטקוס. התנאי היחיד היה לוותר על התפקיד ולתת לכוכב מוכר לשחק את רוקי.
סטאלון סירב.
הוא לא ידע שהסרט יצליח. הוא ידע רק שאם אדם אחר יעלה לזירה, הוא יקבל כסף ויאבד את ההזדמנות שבגללה כתב את הסרט.
המפיקים צ'רטוף ווינקלר נלחמו לצדו. לבסוף הסכים האולפן: תקציב קטן, שכר שחקן צנוע, וסטאלון בתפקיד הראשי עם חלק מן הרווחים.8
האולפן הגן על עצמו. סטאלון קיבל זירה.
לצלם מהר, לרוץ בלי אישור
רוקי צולם ב-28 ימים ובתקציב של מעט יותר ממיליון דולר. זה היה סכום קטן לסרט אולפנים, ולכן לא היה זמן להתפנק. הרחובות של פילדלפיה סיפקו תפאורה, והצוות המצומצם נע במהירות.
המצאת ה-Steadicam אפשרה לצלם את סטאלון רץ במדרגות מוזיאון האמנות בתנועה חלקה. גארט בראון, המפעיל והממציא, בחן שם את המתקן עוד לפני ההפקה. המדרגות הפכו לקולנוע עוד לפני שהעיר הבינה שהן מקבלות תפקיד.9
באטקוס שיחק בסרט את כלבו של רוקי. אחרי שהעסקה נסגרה, סטאלון חזר אל האיש שקנה אותו ושילם אלפי דולרים כדי לקבל אותו בחזרה.11 הכלב שנמכר כדי לקנות אוכל נכנס עכשיו לקולנוע.
הצילומים נשענו על אילתור וחיסכון. סצנת משטח ההחלקה צולמה כמעט ריקה מפני שלא היה כסף לשלם לניצבים. התוצאה הייתה אינטימית יותר מכל מה שתוכנן. לפעמים מחסור בתקציב הוא במאי משנה מצוין.
הסרט שבו ההפסד הוא הניצחון
רוקי יצא בנובמבר 1976. הקהל הגיע. המבקרים ראו בו סיפור אמריקאי ישן שסופר באנרגיה חדשה. הסרט הכניס סכום עצום ביחס לתקציב והפך את סטאלון לכוכב כמעט בן לילה.
אבל ההישג המוזר יותר הגיע בטקס האוסקר של 1977. מול "רשת שידור", "נהג מונית" ו"כל אנשי הנשיא", רוקי זכה בפרס הסרט הטוב ביותר. ג'ון ג'י אבילדסן זכה בבימוי, והסרט זכה גם בעריכה.10
סטאלון היה מועמד באותה שנה גם כשחקן וגם כתסריטאי. לפניו עשו זאת באותו סרט רק צ'רלי צ'פלין ואורסון ולס. האיש שהאולפן לא רצה בתפקיד הראשי עמד כעת ליד שניים מן השמות הגדולים בתולדות הקולנוע.
רוקי עצמו אינו זוכה בקרב. השופטים מעניקים את הניצחון לאפולו קריד. הסרט מבין שהניצחון האמיתי קרה קודם: רוקי הוכיח שהוא אינו עוד "אפס מהשכונה". סטאלון כתב לעצמו בדיוק את אותו מבחן.
הסיפור שנשאר
הסיפור הזה עבר במשך השנים מיד ליד, וסטאלון עצמו ליטש אותו בכל פעם שסיפר. אולי פרט אחד זז לכאן או לשם. המהות נשארה במקומה.
אדם שלא רצו לראות בו כוכב כתב לעצמו דמות שאיש אחר לא יכול היה לשחק. כשהציעו לו כסף שהיה זקוק לו נואשות, הוא בחר בסיכוי הקטן יותר: לא למכור את עצמו החוצה מן הסיפור שלו.
שנים אחר כך ניצב פסל רוקי למרגלות מדרגות המוזיאון בפילדלפיה. תיירים מרימים מולו ידיים כאילו ניצחו בקרב. הם אינם חוגגים ניצחון של מתאגרף בדיוני, מפני שרוקי הפסיד. הם חוגגים את הרגע שבו אדם מקבל הזדמנות אחת ואינו נותן לאדם אחר לעלות במקומו לזירה.
סטאלון הבין את זה עוד לפני כולם. לכן מכר את התסריט. לכן סירב למכור את רוקי.
הערות שוליים
- וופנר הפיל את עלי בסיבוב התשיעי. עלי טען שוופנר דרך על רגלו; הסרטים מראים שהיה מגע ברגליים לצד המכה. כך או כך, הקהל קם. ↩
- הפגיעה בלידה שיתקה חלק מן השפה, הסנטר והלשון. המאפיינים שמלהקים ראו כחיסרון נתנו לרוקי את קולו ואת פניו. ↩
- סטאלון סיפר על שלושה שבועות בתחנת האוטובוסים בראיונות מסוימים, ועל פרקי זמן קצרים יותר באחרים. אין תיעוד עצמאי שמאפשר לקבוע את משך השהות. ↩
- סטאלון אמר שכתב טיוטה בתוך שלושה ימים וחצי. גרסאות פופולריות קיצרו לשלושה ימים, ולעיתים ל-20 שעות. AFI ועדויות ההפקה מתארים שכתובים רבים לאחר מכן. ↩
- וינקלר וצ'רטוף סיפרו את המפגש בכמה ראיונות. דווקא הכישלון של התסריט הראשון הוביל לשיחה שבה סטאלון הציג את רוקי. ↩
- הרשימה משתנה בין המקורות, אך ראיין אוניל וברט ריינולדס מוזכרים בעקביות כמועמדים מסוג האולפן שרצה. ↩
- ההצעה של 250 אלף דולר מתועדת בעדותו של וינקלר. 300 ו-360 אלף מופיעים בעיקר בגרסאות מאוחרות יותר של הסיפור. ↩
- שכרו של סטאלון כשחקן היה לפי תעריף מינימום גילדתי, והוא קיבל אחוזים. פרטי העסקה משתנים מעט במקורות, אך המבנה מוסכם. ↩
- המדרגות נבדקו בידי גארט בראון עם ה-Steadicam עוד לפני הסרט. ברוקי הן הפכו לאחד המקומות המזוהים ביותר עם פילדלפיה. ↩
- רוקי היה מועמד לעשרה פרסי אוסקר וזכה בשלושה: הסרט, הבימוי והעריכה. טקס 1977 התייחס לסרטי 1976. ↩
- באטקוס מופיע בשני הסרטים הראשונים. סטאלון כתב לימים שהכלב היה חברו הקרוב ביותר בתקופת העוני. ↩
- צ'אק וופנר תבע לימים את סטאלון על השימוש בסיפורו והצדדים הגיעו להסדר ב-2006. פרטי ההסדר לא פורסמו. ↩
מקורות מרכזיים
AFI Catalog: Rocky; Vanity Fair: The Making of Rocky; Philadelphia Magazine: Rocky, an Oral History; Snopes: Did Stallone sell his dog?; ראיונות עם סילבסטר סטאלון, אירווין וינקלר, ג'ון ג'י אבילדסן וצ'אק וופנר.